ההשפעה של מנגנונים גופניים על הקשר בין רגשות חיוביים של ילדות ואימהות

בקטע הבא אתאר מחקר שערכנו במרכז סגול, העוסק בהשפעה של מנגנון וויסות גופני של ילדות על הקשר בין רגשות חיוביים שלהן ושל הוריהן. המאמר התפרסם בעיתון "פסיכוביולוגיה התפתחותית" בשנת 2019.

קצת רקע:

לרגשות חיוביים ישנה השפעה מיטיבה על החיים, הם מרחיבים את טווח החשיבה והפעולה, מחזקים את היכולות הגופניות, האינטלקטואליות והחברתיות, קשורים לתפקוד מסתגל, להתנהגות פרו-חברתית וליצירתיות. אחת הדרכים שבה ילדים לומדים לחוות ולהביע רגשות חיוביים היא באמצעות צפייה וחיקוי של הסביבה שלהם, בעיקר של הוריהם. עם זאת, התבוננות בילדים והורים מצביעה על כך שלא כל הילדים שהוריהם מביעים רגשות חיוביים מביעים רגשות חיוביים גם הם. נשאלת השאלה – מה גורם להבדלים בין ילדים שונים במידה שבה הם מושפעים מהרגשות של ההורים שלהם?

הסבר אחד להבדלים הללו מדבר על מנגנון וויסות פיזיולוגי שנקרא 'וויסות וגאלי לבבי' (cardiac vagal regulation) או בקיצור וויסות וגאלי. וויסות וגאלי מופעל על ידי עצב הואגוס (ומכאן גם שמו) ששוכן בענף הפאראסימפתטי של מערכת העצבים האוטונומית. הואגוס הוא עצב שמחבר בין המח לאיברים פנימיים שונים, בניהם הלב. בשגרה, עצב הואגוס פועל כמו מעצור על הלב – כך הוא שומר על קצב הלב סדיר וכך מאפשר תחושה של נינוחות וקליטה ומסירה של רמזים חברתיים שונים כמו הבעות פנים. גוף רחב של מחקר מראה שבני אדם שאצלם הוויסות הוגאלי פועל בצורה טובה בזמן מנוחה הם באופן כללי אנשים יותר פתוחים, שמגיבים לסביבתם בגמישות ומבינים רמזים חברתיים. מנגד, אנשים שאצלם בזמן מנוחה הוויסות הוגאלי פועל בחסר, הם לרב יותר נוקשים רגשית ופחות מסתדרים חברתית. מעבר לוויסות הוגאלי בזמן מנוחה, מחקרים מראים שכאשר עוברים ממצב של מנוחה למצב של פעילות ו/או אינטראקציה, עליה בפעילות של המנגנון הזה קשורה להתגמשות והסתגלות לקונטקסט, לעומת ירידה בפעילות שלו, שמצביעה על עייפות מהאינטראקציה. על בסיס המחקרים הללו ואחרים, שיערנו שהבדלים בוויסות הוגאלי אצל ילדים יוכלו להסביר מדוע ילדים מסוימים יותר רגישים לרגשות של הוריהם ואחרים פחות.

המחקר הנוכחי:

כדי לבחון את ההשערה שלנו, הזמנו זוגות של אימהות והילדות שלהן להשתתף במחקר, בתמורה לכרטיס זוגי לסרט בקולנוע. עם הגעתן חיברנו אותן לציוד מדידה פיזיולוגי שימדוד את הוויסות הוגאלי שלהן, תחילה בזמן מנוחה ובהמשך בזמן מטלות שקיבלו מאתנו. במקביל, התחלנו להקליט אותן בווידאו. לאחר מכן,  ביקשנו מהן לצייר ציור פי הוראות ספציפיות שנתנו להן, תחילה כל אחת לבדה ולאחר מכן יחד, בשיתוף פעולה.

מאוחר יותר, במעבדה, הסתכלנו על סרטוני הווידאו, וספרנו הבעות רגש חיוביות של האימהות ושל הילדות שלהן בזמן פעילות הציור המשותפת, כך שכל אחת קיבלה ציון לגבי מידת הרגש שהחיובי שהיא הביעה בזמן האינטראקציה. כמו כן, חישבנו את פעילות מנגנון הוויסות הוגאלי בפרקי הזמן השונים במהלך הניסוי – מנוחה, ציור לבד וציור משותף.

מצאנו שבזמן הציור המשותף היה קשר חיובי בין מידת הרגש החיובי שהביעו אימהות לבין מידת הרגש החיובי שהביעו הילדות שלהן – אך רק אצל ילדות שאצלן מנגנון הוויסות הוגאלי פעל בצורה מוגברת בזמן האינטראקציה. באופן יותר ספציפי, עבור ילדות אלו, כאשר האימהות שלהן הביעו יותר רגש חיובי גם הן הביעו יותר רגש חיובי, וכאשר האימהות הביעו פחות רגש חיובי גם הן הביעו פחות רגש חיובי. כלומר, כפי ששיערנו, מנגנון הוויסות הוגאלי משפיע על המידה שבה ילדות רגישות להבעת רגשות של האימהות שלהן.

הממצאים של המחקר תרמו להבנה שלנו לגבי ההתפתחות של רגשות חיוביים אצל ילדים, וכיצד הדבר מושפע, בין היתר ממנגנוני וויסות פיזיולוגיים של הילדים. אפשר לחשוב על כך שהרגישות של ילדים לסביבה שלהם באופן כללי ולרגשות שמובעים בסביבתן, קשורה, בין היתר,  ליכולת פיזיולוגית של הילדים לווסת את ההיבט הגופני של הרגש שלהם.

בהקשר רחב יותר:

הממצאים האלו חשובים לדעתי בהקשר של הורות וחינוך, בכך שהם שופכים אור על האופן שבו יכולת וויסות גופנית פנימית, שיכולה להיות מאוד שונה אצל ילדים שונים, באה לידי ביטוי באינטראקציה שבין הורה וילד. עבורי, זה ממחיש עד כמה זה חשוב להתבונן ולנסות לשים לב למידת הרגישות של כל ילד באופן אינדיבידואלי (גם מבלי למדוד את מערכות הוויסות הפיזיולוגיות שלו), להשתדל להיות מותאמים אליו ולצרכים שלו, ולזכור שלאופן שאנחנו, כהורים מתנהגים ליד הילד שלנו ישנה חשיבות גדולה על החוויה הרגשית שלו ובהמשך גם על ההתפתחות הפסיכולוגית והחברתית שלו.

באופן יותר רחב אפשר לחשוב על החיבור גוף-נפש ועל מנגנונים גופניים בחוויה של רגשות. אמנם הממצאים במחקר הזה מדברים על ילדות ואימהות אך למעשה, ישנם ממצאים דומים בשלל קבוצות גיל וידוע שמנגנון הוויסות הוגאלי משחק תפקיד חשוב גם אצל מבוגרים. לכן, חשוב לזכור שכאשר אנחנו נמצאים באינטראקציה עם אחרים, הגוף שלנו משחק תפקיד בחוויה שלנו. כאשר מודעים להיבט הזה, אפשר לאט לאט לשים לב כיצד הגוף שלנו מגיב בזמן אינטראקציה ולנסות וללמוד על עצמנו – האם אנחנו רגישים ומושפעים בקלות מהסביבה או שאולי פחות? האם אנחנו מתרגשים בקלות ונרגעים בקלות או שלוקח לנו זמן רב יותר לעבור ממצב אחד לשני?

לגוף שלנו יש השפעה רבה על החוויה הרגשית שלנו. היכרות שלנו את הגוף שלנו, יכולה לעזור לנו להבין את עצמנו ואת הרגשות שלנו, במהלך אינטראקציה עם אחרים ובכלל. ישנם תרגולים שונים, כמו למשל סריקת גוף (Body scan) שהיא תרגיל בסיסי בתרגול מיינדפולנס, שמפתח ומשפר את יכולות הוויסות, בין היתר גם את המנגנון הוויסות הוגאלי. מצרף כאן לינק לתרגול של סריקת גוף, למי שמעוניינים להתנסות.